מסעות וסדנאות עיבוד

לכל אחד ואחת מגיע מסע שחרור.
בשלושת ימי המסע הגענו לחוויה של אמת ואינטימיות, בלי מסכות וחשש משיפוטיות. כל אחד ואחת שיתפו את הסיפור שלהם ומה שיושב עליהם, במעגל שמקשיב, מתעניין ושואל שאלות, מביע הזדהות ותן נקודות מבט נוספות.
את הימים העברנו בנחל, מתחת לעצי שיטה, בין שמש וצל, בתוך הטבע. בתור פראמדיקים, אנחנו נוטים לחיות עם ציפיות גבוהות. המסע לא מתקן או סוגר את הפינות, אבל הוא מתחיל תהליך בריא להתמודדות.
עשן עם עצמכם טובה, ותנו לנפש שלכם את החוויה המיוחדת הזאת.

כשראיתי את המסע בהתחלה הייתי ממש מופתעת, התלבטתי ביני לבין עצמי: האם מגיע לנו דבר כזה, האם מגיע לי אישית?
הייתה חוויה מטורפת. מדבר, טבע, שקט. כמה זמן לא שמעתי שקט.
מנחים מקצועיים שמדברים בגובה העיניים, והכי חשוב – חבורת קפ"צניקים. לא משנה מה הגיל ואיפה היינו בסדיר ועכשיו במילואים,
אפשר לזהות קפיצניק אחר מקילומטרים. הייתי אומרת לכל אחד שקורא את זה – פשוט להירשם. אי אפשר באמת להסביר איך היה לי, חוץ מלהגיד שכן מגיע לנו.

מתי אנחנו מקבלים את ההזדמנות בחיים לעצור לשלושה ימים ופשוט לנשום? לנשום בנוף המדברי והכחול של הים באילת?
האמת שהתלבטתי הרבה אם לצאת. חשבתי לעצמי שאני לא מכירה כמעט אף אחד בקבוצה, ושהם לא שירתו במילואים בתפקיד שאני עשיתי. ?שפשוט לא יבינו.
כמה טעיתי, וכמה אני מודה על הבחירה לא לוותר על ההזדמנות.
אני שומעת מהרבה חברים שלי שהם לא פראמדיקים, כמה הם היו שמחים לסדנאות מהסוג הזה, וכמה אני וקהילת הפראמדיקים ברי מזל. אחרי ההשתתפות בסדנה, אני יודעת להגיד בלב שלם שאני ברת מזל. גם אתם ברי מזל – אל תפספסו את ההזדמנות!

אמנם המלחמה לא נגמרה, אבל לפני שבועיים סיימתי מילואים וכל התחושות של "אחרי המלחמה" החלו לצוף. כשהעולם בחוץ כבר ממשיך בשגרה זה מרגיש מוזר. לבד.
והנה הגיע מסע שחיזק אותי. מסע שנתן מקום לכאב ולשיח, מסע שנתן תוקף לקשיים שחוויתי ולאתגרים שעלו בחזרה לחיים האזרחיים.
בתחושת הזדהות בין פראמדיקים עם חוויות משותפות, בקבוצה מוגנת ועם הדרכה מדויקת – נתתי לנפש שלי מקום לפרוק.
אין לי ספק שכל חייל ראוי למסע שחרור.