אמנם המלחמה לא נגמרה, אבל לפני שבועיים סיימתי מילואים וכל התחושות של "אחרי המלחמה" החלו לצוף. כשהעולם בחוץ כבר ממשיך בשגרה זה מרגיש מוזר. לבד.
והנה הגיע מסע שחיזק אותי. מסע שנתן מקום לכאב ולשיח, מסע שנתן תוקף לקשיים שחוויתי ולאתגרים שעלו בחזרה לחיים האזרחיים.
בתחושת הזדהות בין פראמדיקים עם חוויות משותפות, בקבוצה מוגנת ועם הדרכה מדויקת – נתתי לנפש שלי מקום לפרוק.
אין לי ספק שכל חייל ראוי למסע שחרור.